rstock_530כולנו כמהים להיות בני חורין, לפרוש כנפיים ולממש את הפוטנציאל הגלום בתוכנו. בימינו הקושי לעשות כן מביא רבים לפנות לפסיכולוג. אך כבר חז"ל ראו בשאיפה לחירות אישית מטרה ראויה. "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (פסחים קט"ז ע"ב). את האירוע הלאומי שהתרחש במקום גאוגרפי מסוים ובזמן היסטורי מסוים – יציאת עם ישראל מארץ מצרים – חז"ל מפרשים כהתרחשות נפשית שעוברת על הפרט, בעזרת הכלים שתקופתו ("בכל דור ודור") מעמידה לרשותו. "בכל דור יש יציאת מצרים לפי עניין הדור… ויוכל לצאת כל אחד ממצר שלו".

הציטוט נלקח מהספר "שפת אמת" פרי עטו של הרב אריה לייב אלתר, הרבי מגור השני. בהגות החסידית "מצרים" אינו רק מקום גאוגרפי, אלא גם סמל למצב קיומי של האדם המרגיש ש"צר לו המקום". זו לדעתי המשמעות העמוקה של האמרה התלמודית: "ולא אמר אדם לחברו, צר לי המקום שאלין בירושלים" (אבות ה', ה'). ההתחברות לשורש האל-והי (ירושלים) נותנת לאדם מרחב נפשי. "ברוך המקום, ברוך הוא…, כנגד ארבע בנים דיברה תורה" (הגדה של פסח). האל הכין בנשמתנו מקום רחב, שבו נוכל לפתח רבדים שונים של זהותנו. חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול – אלה פנים שונים שלנו, ארבעה בנים יוצאים מהאב, הצומחים להם באביב של הנשמה. "מן המיצר קראתי י-ה, ענני במרחב-י-ה" (הלל). היציאה מצרות הלב אל מרחבי הנשמה איננה דבר קל. עבדות מצרים, אב-טיפוס לכל הגלויות, הנה סמל לנטיית האדם להשתעבד לכבלים מסוגים שונים – כגון לחץ חברתי ("מה יגידו"), זיכרונות עבר כואבים ש"תוקעים" אותנו, דפוסי התנהגות נוקשים, והתמכרויות קטנות (טלוויזיה, עישון) או גדולות.
rstock_530המפתח להבנת סוגיית החירות ביהדות נעוץ בהבחנה שיש לעשות, לדעתי, בין חופש לחירות. חופש זה שחרור ממחויבות. בחופשת הקיץ אנו משוחררים מעבודה. כשהמורה לא מגיעה לשיעור, לילדים יש שעת חופש. כולנו מכירים את האושר המציף אותנו נוכח "שעת חופש" שלפתע נקרית בדרכנו. החופש הוא כיף, הוא מנוחה – אך אין בו צמיחה ויצירה. החירות, לעומת זאת, היא היכולת שלנו לבחור את דרכנו במסגרת המגבלות שנסיבות חיינו מטילות עלינו – כגון מקום לידה, רמה סוציו-אקונומית, המראה שלנו, הכישרונות שלנו. חירות איננה חופש ממחויבות, אלא היכולת לבחור בחיינו במסגרת המחויבויות שלנו. החירות מתממשת בתוך החיים הבוגרים והיצירתיים, והיא קשורה מאוד לאחריות לחיינו שאנו מקבלים עלינו וליכולתנו לקבל את המצב האנושי על רבדיו השונים, ובהם הקשיים, המחלות, ואפילו המוות. חז"ל ביטאו זאת בדרש יפיפה על הפסוק בתורה, המתאר את לוחות הברית: "והמכתב – מכתב אל-הים הוא, חָרוּת על הלוחות" (שמות לב, טז). על כך אומרת המשנה במסכת אבות (פרק ו'): "אל תקרא חָרוּת אלא חֵרוּת". כשאנו מחפשים חופש בלבד, מה שחָרוּת – אם בגנים שלנו, אם בספרי החוקים – נראה לנו כמכשול גדול. אך אם בחֵירות אנו חפצים, אז במקביל למאמצינו להסרת המגבלות המצרים את צעדינו, אנו מחויבים גם להתמודדות יצירתית עם כל מה ש"חָרוּת בסלע" – הנתונים של חיינו שלא ניתנים לשינוי. חירות איננה משחק ילדים, והיא לא ניתנת לנו במתנה. החירות מושגת מתוך מסע ההתבגרות שלנו, מתוך מאבקים עם עצמנו ועם סביבתנו. פרותיה של חירות המושגת בזיעת אפינו מתוקים מדבש.

גבי שטרנגר הוא פסיכולוג קליני ירושלמי, מרצה על פסיכולוגיה ויהדות, ומחבר הספר "מסע אל החירות" (הוצאת כרמל, 2004). gabriel.strenger@gmail.com

ליד:
אם בחֵירות אנו חפצים, אז במקביל למאמצינו להסרת המגבלות המצרים את צעדינו, אנו מחויבים גם להתמודדות יצירתית עם כל מה ש"חָרוּת בסלע" – הנתונים של חיינו שלא ניתנים לשינוי


מתוך – מחר – סדר יהודי חדש .לכתבות נוספות של העיתון מחר לחץ כאן

 

Leave Comments