Comments 0
חדשות אקטואליה

karpelישראל מצויה בשנים האחרונות בעיצומה של מתקפה בין-לאומית חסרת תקדים. מתקפה זו כבר איננה עוסקת בשלילת מדיניותה של מדינת ישראל אלא בשלילת קיומה. ממדינה שזכתה בעבר לתמיכה רחבה ואפילו להערצה (ששת הימים, מבצע אנטבה) הפכנו למדינה מצורעת. כל ניסיונות ההתגוננות מול המתקפה – טכניקות הסברה חדשניות, הפעלת אזרחים מתנדבים במדיות הדיגיטליות, הפעלת ארגונים יהודיים בחו"ל וכדומה – עולים בתוהו והמתקפה רק הולכת וגוברת.

karpelכדי להבין את שורש הבעיה אולי כדאי לחזור לטענתו המפורסמת של שר החוץ האמריקני לשעבר הנרי קיסינג'ר שאמר שלישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים. בדרך כלל מקבלים אצלנו את הביקורת וממילא גם את ההנחה החבויה מאחוריה, שמדיניות החוץ חייבת להיות נפרדת ממדיניות הפנים.
והנה, אף על פי שקיסינג'ר היה יהודי, הגותו המדינית, לפחות בנקודה זו, משקפת מחשבה זרה לנו. המחשבה הישראלית המקורית – להבדיל מזו "הישראלית" – גורסת דווקא את היפוכם של הדברים: בעיות מדיניות החוץ והיחסים הבין-לאומיים של מדינת ישראל, כמו גם של כל מדינה שהיא, אינם אלא השתקפות של תודעתה ומצבה הרוחני. לפיכך אין לישראל בעיקרם של הדברים בעיות חוץ אלא בעיות פנים בלבד. אין לנו בעיות עם הערבים או עם האיחוד האירופי וארצות הברית, אלא עם עצמנו בלבד.
את העיקרון הזה ניתן ללמוד מתוך מסורת החשיבה הישראלית. את האמונה בהשגחה פרטית הסביר הבעל שם טוב באמצעות פירוש מקורי למאמר חז"ל: "'דע מה למעלה ממך', פירוש שכל מה שלמעלה – הכל הוא ממך" (צוואת הריב"ש, קמ"ב). כלומר שכל מה שקורה לאדם הוא בעצם השתקפות של עולמו הפנימי. תודעתו של האדם איננה צילום של המציאות, אלא תודעה פעילה ויוצרת שמעצבת את המציאות. המציאות איננה מוכרחת, סופית ומוחלטת; אנו מעצבים אותה באמצעות הקרנת מחשבותינו, הרגשותינו ומעשינו. בניגוד לתפיסה המערבית, הרואה במציאות החיצונית כורח אובייקטיבי, מבינה התפיסה הישראלית שהמציאות האובייקטיבית כביכול, היא בעצם השתקפות של התודעה האנושית. בזאת היא מחזירה את המציאות מהחוץ אל הפנים, מהאובייקט אל הסובייקט, מהשטח אל התודעה האנושית.
זהו היסוד לחופש הבחירה, להיותו של האדם בן חורין, חופשי מול מציאות פתוחה לעיצוב, אך גם – וזהו צדו השני של המטבע – לאחריות טוטלית. יחד עם החופש שהוענק לו נעשה האדם אחראי לגורלו, למציאות החיצונית שמסביבו, והוא איננו יכול לבוא אליה בטענות.
השיבה לארץ ישראל היא, בין היתר, הפיכת יסוד זה בדבר היחס הנכון שבין התודעה לבין המציאות החיצונית, מעיקרון פרטי להדרכה לאומית ואף לבסיס לעיצוב מדיניות. אומה החיה על פי תודעה ישראלית, יודעת ששורש הבעיות שעמן היא מתמודדת איננו שם, בחוץ, בסיטואציה מדינית או גיאופוליטית נתונה ואובייקטיבית – אלא בה עצמה. המצב הבין-לאומי שאנו ניצבים מולו, הנראה לכאורה כמציאות הכרחית, איננו נתון סופי ומחויב אלא השתקפות של תודעתנו. הדבר מחייב נטילת אחריות כוללת על כל המתרחש סביבנו, אבל גם מאפשר חופש אמיתי ושלם לפעול לשינוי המציאות.
ניתוח ישראלי של הבעיות במדיניות החוץ שלנו חייב אם כן להתמקד במהות – ודווקא במהותנו שלנו – ולא בטכניקה. עוצמת המתקפה הבין-לאומית נגד ישראל איננה ניזונה מכוחם של הערבים או ארגונים אנטי-ישראליים בעולם, אלא מחולשתנו, שאותה הם מזהים היטב, עליה הם עטים וממנה הם יונקים את כוחם. חולשתנו הבין-לאומית היא השתקפות של חולשתנו הפנימית – משבר אידיאי עמוק העובר על החברה הישראלית, משבר שעיקרו בשקיעתה של התודעה הציונית. כשאין "בשביל מה" – שום "איך" לא יעזור.
ההתמודדות האמיתית מול מתקפה זו, אם כן, אינה צריכה להתחולל במסדרונות האו"ם אלא בחדרי לבבנו. עלינו לחזור ולהבין מי אנחנו; מאין באנו ולאן אנו הולכים; מהם יעדיו ההיסטוריים של עם ישראל; מהו עניינן של שיבת ציון ומדינת ישראל ומהו הבסיס האידיאי הראוי להיות נשמת אפה של מדינת ישראל והחברה הישראלית.
כשנמצא תשובה אמיתית לשאלות אלה נחזור ונמצא תעצומות חיים. לכשנקרין שוב את עוצמת החיים הישראליים המקורים – ישתנה לחלוטין גם מצבנו הבין-לאומי. כאמור: אין לנו בעיות עם הערבים או עם שאר אומות העולם אלא עם עצמנו בלבד.

ליד:
אומה החיה על פי תודעה ישראלית יודעת ששורש הבעיות שהיא מתמודדת עמן איננו שם, בחוץ, בסיטואציה מדינית או גיאופוליטית נתונה ואובייקטיבית – אלא בה עצמה


מתוך – מחר – סדר יהודי חדש .לכתבות נוספות של העיתון מחר לחץ כאן

 

Leave Comments