אחת מהמצוות התלויות בארץ, היא מצוות הפרשת תרומות ומעשרות.

וצריך לדעת, שקדושתה של ארץ ישראל נצחית, ואפילו בזמנים שרוב עם ישראל מתגורר בארצות נכר, קדושתה קבועה וקיימת, אלא שאז היא עלומה ונסתרת. הדבר מתבטא במצוות התלויות בארץ, שעל פי התורה יש מצווה לקיימן רק כאשר עם ישראל שוכן בארצו. וכן הדין לגבי תרומות ומעשרות, שהקדושה העצמית של הארץ לבדה אינה יוצרת את החיוב להפריש תרומות ומעשרות, ורק כאשר עם ישראל חי בארצו, על פי התורה חייבים להפריש תרומות ומעשרות מהפירות הגדלים בה.

ואמנם חכמים קבעו, שאפילו בשעה שיהודים מעטים חיים בארץ, יש להמשיך בה את מצוות תרומות ומעשרות. אבל, כאמור, חיוב זה תוקפו מדברי חכמים ולא מן התורה שבכתב. ולכן היום כשרבים מבני העם עדיין לא חיים בארץ – החיוב במצוות תרומות ומעשרות מדברי חכמים.

וצריך להוסיף, שגם רוב העם נחשב ככולו, ולכן ממש באותו היום שבו יעלה העולה החדש או ייוולד הילד, שיכריע את הכף למצב שרוב היהודים חיים בארץ, ממש באותו הרגע, יחזרו לתוקפן המלא גם כל המצוות התלויות בארץ. ואז חיובן יהיה לא רק מדברי חכמים, כמנהג שבא לשמר את זיכרונה של התקופה הגדולה בה חיינו כולנו בארץ הזו; אלא המצווה תחזור למצבה המקורי, וחיובה יהיה מן התורה.