• כתב ה"אבודרהם", ארבע הצומות נדחים לפעמים כשחלו בשבת, חוץ מ-י' בטבת, שאינו חל לעולם בשבת, אבל הוא חל ביום שישי ומתענים בו ביום, ואפילו אם היה חל בשבת, לא היו יכולים לדחותו ליום אחר, מפני שנאמר בו (יחזקאל כ"ד ב')"בעצם היום הזה", כמו ביום הכיפורים.
ויש להבין הסיבה שתענית י' בטבת חמורה יותר, הרי בי' בטבת החל רק המצור שנמשך שנתיים ומחצה, והחורבן שהיה בט' באב לכאורה קשה יותר מהמצור, א"כ מדוע ט' באב לא דוחה שבת, וי' בטבת דוחה בעקרון את שבת? מבאר ה"חתם סופר" (דורש ל'.ז' אדר). דמה שהיתה העיר במצור שתי שנים ומחצה, זה בגלל שבאותו היום סמך מלך בבל למטה על ירושלים, וגזרו בשמים על חורבן הבית. והנה, אין לך שנה שאין קללתה מרובה מחברתה, וכל דור שלא נבנה בימיו בית המקדש כאילו חרב בימיו. נמצא שבכל שנה ושנה שמגיעה אותו היום של י' בטבת מתחדש בשמים דין – האם יבנה השנה בית המקדש, או ימשך החורבן, לכן תענית תשעה באב שהיא על צרה שעברה, לא דוחה שבת, אבל תענית י' בטבת, היא תענית על ביטול חורבן העתיד, ועל גזירה עתידית מתענים אף בשבת.

• מאורעות עשרה בטבת. ארבע מאורעות אירעו בחודש טבת, אשר בעטיים נקבעה תענית י' בטבת, בח' בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך, וחושך בא לעולם ג' ימים. (מגילת תענית). והיה יום זה קשה לישראל כיום שנעשה העגל, שלא יכלה התורה להתרגם כל צרכה".(מסכת סופרים פ"א ה"ז).
מבואר בחז"ל שתענית עשרה בטבת נתייחדה על ארבעה עניינים וסדרם מבחינת הזמנים הוא: המצור על ירושלים בבית ראשון, מיתת עזרא הסופר, תרגום התורה ע"י תלמי מלך יון, לידת אותו האיש

מהלכות צום העשירי שחל ביום שישי

א. תחילת הצום מתחיל מעלות השחר (שו"ע ס' תק"נ ס"ב)אולם כשהולכים לישון בליל התענית וקמים לפני עלות השחר, אסור לאכול אלא אם מתנים לפני השינה שיאכלו לאחר הקימה, אבל לשתות מותר אפילו שלא התנו על כך. אך לכתחילה ראוי להתנות גם על שתייה. (שו"ע ס' תקס"ד ומשנ"ב ס"ק ו')
אין לשטוף את הפה במים בבוקר. ובמקום צער אפשר – רק יש להזהר ביותר לכופף את הראש והפה כלפי מטה, כדי שלא יחדרו מים לגרון. (משנ"ב ס' תקס"ח ס"ק י"א)
ב. עשרה בטבת שחל בערב שבת: בתענית מותר להתרחץ אף כל הגוף, אך נהוג להחמיר שלא לרחוץ את כל הגוף במים חמים. (שעה"צ שם ס"ק ח'). השנה שצום עשרה בטבת חל ביום שישי, מותר לרחוץ את כל הגוף במים חמים לכבוד שבת.
ג. קוראים "ויחל" בשחרית ובמנחה אבל אין אומרים במנחה וידוי ונפילת אפיים (משנ"ב ס' תק"נ ס"ק י') ולא אבינו מלכנו (ע' משנ"ב ס' תר"ב ס"ק ג') משום שזה ערב שבת.
ד. יזהר שלא להתפלל מנחה לאחר שקיעת החמה, וכל שכן בשבת זו שיש בכך זלזול בכבוד שבת.
ה. מצווה לטעום מכל תבשיל בערב שבת כדי לתקנו יפה. בשאר התעניות אסור להכניס אוכל לפה ולפלוט, אולם מכיוון שביום שישי מבשלים סעודת מצווה לשבת, יש לסמוך על הסוברים שמותר לטעום מעט מעט כדי לבדוק אם התבשיל מתובל יפה ולפלוט. (משנ"ב ס' תקס"ז ס"ק ו', בשם "חיי אדם")
ו. שכח שתענית ולקח מאכל וברך עליו,אסור לאכול ממנו אלא יאמר ברוך שם(שע"ת ס' תקס"ח סק"א
ז. מי שאכל בשוגג, יכול לומר "עננו", כיוון שהוא חייב עדיין לצום, ויאמר ביום צום התענית הזה{מ"ב}
ח. חולה שאוכל בצום, לא יאמר "עננו". ("ביאור הלכה" ס' תקס"ה, ד"ה בין יחיד)
ט. קטן שלא צם לא יאמר "עננו"{שבט הלוי} ורבי שמחה זעליג (הדיין דבריסק) הורה לקטן לומר עננו.
י. אין לקרוא לתורה לא בשחרית ולא במנחה מי שאינו צם, או מי שאין בדעתו להשלים את התענית..
יא. ש"ץ יהיה מי שנתמלא זקנו, ואין להקל אף במחילת הציבור.(משנ"ב ס' נ"ג סקכ"ב) בישיבות של צעירים, מכיוון שכולם צעירים, לא שייך בזה כבוד הציבור.
יב. העולה לתורה, יאמר פסוקים הנאמרים בקול רם ע"י הציבור, ביחד עם הש"ץ, ולא עם הקהל.
יג. חייב כל איש לשום אל לבו בתענית ולפשפש במעשיו ולשוב בתשובה, כי אין העיקר התענית אלא ההכנה לתשובה.והעוסקים בטיול ובדברים בטלים,תפסו הטפל והניחו העיקר(משנ"ב ס' תקמ"ט סק"א}
יד. אע"פ שקטנים אינם חייבים לצום, אולם אם יש בהם דעת להתאבל, ראוי שיאכלו רק מאכל פשוט כדי לחנכם להתאבל עם הציבור. (משנ"ב ס' תק"נ סק"ה)הלכות לוקטו ע"י הרה"ג יהודה אריה דינר}

פרשת ויחי

• "ויהי אחרי הדברים האלה" אומר ה"חזקוני", מיום שנבראו שמים וארץ, לא היה אדם עוטש וחיה מחוליו, אלא בכל מקום שהיה בדרך או בשוק והיה עוטש, היתה נפשו יוצאת, עד שבא יעקב וביקש רחמים על זה. אמר לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אל תיקח נפשי ממני עד שאצוה את בני ואת בני בני, ונעתר לו, שנאמר: "ויהי אחר הדברים האלה, כל מלכי הארץ, רגשו נחלו שלא היה כמוה מיום שנברא העולם, לפיכך חייב אדם בשעת עיטושו להודות להקב"ה שהפכו ממוות לחיים(פרקי דר' אליעזר פנ"ב)
• "ויקרא לבנו ליוסף" בנו שהוא בן הזקונים שהיה דומה ליעקב. וכל כל מה שעבר על יעקב עבר על יוסף, ויעקב קרא ליוסף ואמר לו: אם אתה שאתה מלך – תשאני ממצרים , כן יארע לך שישאך מלך זה משה ממצרים,{אחרי פטירתו} שנאמר "ויהי בישורון מלך"
• "ושכבתי עם אבותי" אמרו במדרש רבה{צ"ו ה'} בשבילך {בגללך}ירדתי למצרים, ובשבילך אמרתי אמותה הפעם, פירוש כשאמרתי "אמותה הפעם" היה זה כשגגה היוצאת מפי השליט, ומיתתי במצרים. א"כ אתה גרמת לי – {על כך}ונשאתני ממצרים. ובמדרש תנחומא מובא: שאין הצדיק מת עד ששואל המיתה בפיו. אברהם אמר: "ואנוכי הולך ערירי", יצחק אמר: "ואברך בטרם אמות". דוד אמר: "אנכי הולך בדרך כל הארץ". משה רבינו בשעה שאמר לו קח לך את יהושוע, ונתעלמו ממנו מעיינות החכמה – שאל המיתה..
• "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל…ואקברה שם בדרך" יעקב אמר ליוסף: ידעתי שיש בלבך עלי שלא הולכתי אותה לקבורה אפילו לבית לחם, אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזרדאן.{רש"י}.אולם הרמב"ן אמר לו כמתנצל שלא יחר ליוסף בראות חפצו בקבורת המערה על שלא קבר עמו שם כאשר קבר שם את לאה, ולכך אמר לו כי מתה בארץ כנען בדרך בפתע פתאום:ולכאורה לרמב"ן למה לא קברה על תנאי לפנותה לאחר זמן. מבואר בספר "שמי ושם אבותי", בהיות רחל אמנו נביאה כדברי המדרש דהאמהות היו נביאות. לא יכל לפנותה, דכתב הרמב"ם {הל' ב"ה פ"ז הי"ג} כל הקברות מפנין חוץ מקבר נביא מלך.
• "ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני.. אז חיללת יצועי עלה" יעקב אבינו מוכיח את ראובן בכורו על חטא בלהה, ולכאורה יש להבין הרי מעשה בלהה אירע כאשר חזר יעקב מחרן, ואז הוא היה בן תשעים ותשע שנה, ועתה כשהוא מוכיח את ראובן, הוא בן מאה ארבעים ושבע שנה, דהיינו חלף מאז המקרה ארבעים ושבע שנה. כל השנים הארוכות הללו לא ראה יעקב לנכון להוכיח את ראובן על אותו מעשה. אם סלח לו מדוע עתה לפני מותו החליט להוכיחו? רש"י כתב: יעקב פחד שראובן ילך וידבק בעשיו עקב כך. ועל כן הבליג כל השנים. ודבר זה צריך להבין. מדוע פתאום ראובן ילך לעשו. הרי עשו היה ידוע כגזלן עד שאביו צריך להזהירו שלא יביא לו צייד מהגזל {בר"ר ס"ה י"ג} ואילו ראובן נזהר בדבר זה, עד שהתורה טרחה לכתוב שלוש מילים יתירות, "וילך ראובן בימי קציר חיטים וימצא דודאים" {בראשית ל' י"ד} ללמדך, שלמרות שבתקופה זו של השנה השדות מלאים חיטים, לא פשט ראובן ידו בגזל, אלא נטל מדודאי הפקר בלבד {סנהדרין דף צ"ט:} זאת ועוד: עשו עושה הכל להרוג את יעקב אחיו, למרות שמכר לו הבכורה מרצונו, ואילו ראובן מוסר נפשו על הצלת יוסף מיד האחים, למרות שהוא נוטל ממנו החלק הכפול של הבכורה, א"כ איך נחשוד בראובן שיחבור לעשו הרשע.
מבאר רבי אביגדור נבנצל שליט"א. יעקב חשש שראובן יתבייש מתוכחתו ותיפתח אצלו נטיה לכיוון עשו. נטיה שאין איש יודע תוצאותיה, כי כך גם ראינו אצל לוט בראשית דרכו שהיה צדיק, עד שאמרו במדרש {בר"ר מ"א ו'} שהיה קלסתר פניו דומה לו, ומשמעו אינו צבע העיניים והחיוך, כי אם מהות רוחנית, דבפנימיות של אברהם ולוט היו צדדים שווים, עד שכל מי שהביט בלוט, היה רואה לפניו מעין ההארה וצידקות של אברהם, ולמרות כל זאת, כאשר אברהם הוכיח את לוט על שרועיו גוזלים – עזב לוט את אברהם, והלך אל הפכו המוחלט של בית אברהם בו חונך. אל סדום החוטאת. על כן חשש גם יעקב מלהוכיח את ראובן. והמתין זמן רב מלהוכיחו. חששו של יעקב אבינו הזקן הוא עבורנו תורה שלמה והלכה פסוקה!. וההוראה המעשית הנובעת מכאן היא, שלפני שמתוכננים להוכיח מישהו, יש לשקול היטב את תוצאות התוכחה אצל אותו אדם, וכך גם משה רבנו החליט לא להוכיח את ישראל בכל ארבעים שנות המדבר, אלא רק סמוך למיתתו כיעקב.ומהם למד יהושע דוד המלך ושמואל הנביא
• "זבולון לחוף ימים ישכון" היה זבולון עוסק בפרקמטיה וממציא מזון לשבט יששכר העוסק בתורה. חכמינו הפליגו מאוד בזכותו ומעלתו של זבולון, שהרי הקדימה תורה את זבולון ליששכר לקבלת הברכות. כן מצאנו טובות שזוכה זבולון בתמיכתו ביששכר הלומד תורה. א. ה"חפץ חיים" כתב: שזבולון זוכה לבנים טובים כשכר על תמיכתו ביששכר. ב. ה"מהרי"ט כתב{תשו' חו"מ ס' ק'}דזכות תורתו של יששכר מצילה גם את זבולון מחטא. ג. כשזבולון בא לעולם העליון זוכה שמלמדים אותו את כל התורה . ד. מובא במדרש רבה {ויקרא כ"ז ב'} על הפסוק "מי יקדמני ואשלם" – זה רווק.. אמר הקב"ה עלי לשלם גמולו ושכרו ולחתן לו בן זכר. ומפרש שם במהרז"ו שהרווק שאין לו אשה ובנים, זוכה שישא אשה ויהיה לו בן זכר. ומה שכתוב זוכה לבן זכר – כלול הוא גם שישא אשה. ה. מובטח לו שיצליח במסחר. כל אדם יודע רק בחזרתו מהמסחר אם הצליח. אולם לזבולון נאמר "שמח זבולון בצאתך" שכבר בעת יציאתו מובטח לו הצלחתו, כי שליח מצוה הוא לכלכל לומדי התורה. ו. מובא במסכת כלה {פ"א} מה יעשה אדם ויהיו בניו עשירים ויקיימו, יעשה חפצי שמים וחפצי אשתו, ואלו הן חפצי שמים – יפזר מעותיו לעניים ז. ב"תנא אליהו" {פ"כ} מובא: מי שיש לו תלמיד חכם בביתו ויודע במידתן ומפרנסן בתוך מעשי ידיו לעולם. תיכף לתלמיד חכם – ברכה במעשה ידיו. ח. כתב רבי יצחק אלחנן בקונטרס "עץ פרי" על הגמרא בברכות דף ה. שכל העוסק בתורה יסורין בדלין ממנו. אף מי שאינו יכול להיות עוסק בתורה מטרדות הזמן. מכל מקום אם יספק ללומדי תורה צרכיהם, נחשב כאילו הוא עצמו עסק בתורה, ואף יסורין בדלין ממנו.
• "זבולון לחוף ימים ישכן" בילקוט שמעוני מובא כי יששכר וזבולון היו שותפים ביניהם ברווחי בעולם הזה, וכן יחלקו בשכרם בעולם הבא. בזוהר הקדוש לפרשת תרומה מובא מעשה בר' חייא ור' אבא שהתארחו בביתו של אכסנאי, והיה שם גם רבי יוסי עימהם. בחצות הלילה, אחרי שכל בני הבית נמו את שנתם, קמו ר' חייא ר' אבא ור' יוסי לעסוק בתורה, שמעה אותם בתו של האכסנאי, קמה ממיטתה, הדליקה נר, ועמדה מאחוריהם להאיר להם, ולשמוע את קול התורה מפיהם. הביט ר' יוסי מאחוריו, ראה את ביתו של האכסנאי ואמר: "כי נר מצוה" – מהו נר מצוה שהנשים זוכות בו? – נר שבת! "ותורה אור" – אף שהנשים אינן מצוות בתלמוד תורה בכל זאת אור לימוד התורה של בעליהן – מאיר גם להם! כאשר שמעה בתו של האכסנאי את דבריו פרצה בבכי. שמע אביה את קול בכיה, קם ממיטתו ושאל אותה: מדוע את בוכה, בתי? ספרה לו בתו את מה ששמעה ובכה אף הוא… שאל ר' יוסי אותם מדוע שניכם בוכים? חיפשתי בשביל בתי – השיב האכסנאי – חתן תלמיד חכם אשר ישב וילמד תורה, ואני אפרנס אותם כיששכר וזבולון. יום אחד המשיך האכסנאי וסיפר, ראיתי בחור עומד על גג בית הכנסת, כאשר התחילו לומר קדיש בתוך בית הכנסת, רצה הבחור לענות אמן, אולם לא היה יכול להספיק לרדת מן הגג, משום כך קפץ מראש הגג ומיהר להכנס לתוך בית הכנסת!
בחור כזה – אמרתי לעצמי – ניכר בו שהוא גדול בתורה, אם מוסר הוא את נפשו על קדיש! מיד נתתי לו את בתי לאשה אף שלא הכרתי אותו. ועכשיו נתברר כי עם הארץ הוא, ואפילו לברך ברכת המזון אינו יודע, משום כך אנו בוכים. בינתיים קם גם החתן ממיטתו, ראה ר' יוסי את החתן והכיר בו שתלמיד חכם גדול הוא, אלא שמתוך ענווה שבו, מצניע הוא את עצמו ומראה כאילו עם הארץ הוא. אמר רבי יוסי, רואה אני בו שיצא ממנו אור עולם! וכך היה.
• "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" – ענין עין הרע: לא שלט בשבט יוסף עין הרע, כי עין ששמרה לא להסתכל בבנות מצרים שצעדו על החומה להסתכל ביופיו של יוסף, וזרקה כל אחת ליוסף דבר שיסתכל עליה. ועל כל זאת שלט בעיניו מלהסתכל על בנות מצרים, על כן זכה שבט יוסף שלא תשלוט בהם עין הרע. בספר "חסידים" מובא: ירגיל עצמו לשום עיניו בדבר שבקדושה, ואז הוא ממשיך קדושה ונותן הארה גדולה בתוכו. ובספר "הברית" כותב: סגולת השפעתה של העין לפעול כרצון הרואה, ניתנה לבני אדם אשר לא פגמו בעיניהם, ומזה נובע כוחם הסגולי לפעול פעולות מיוחדות.ובשם פילוסופים מביא,שיוצא מהעין אדים ארסיים שמסוגלים להזיק.
המלבי"ם כתב על כוח העין להזיק: "בעל נפש הקנאי בהביטו על הדבר, יוצא מעינו הרעה ניצוצות רעות ואדים ארסיים מן המותרות אשר תדחם הטבע,ושרשם בפתיחות הנפש הקנאי המביט, והם כזיקי מוות על הדבר המובט ממנו, ויפעלו בארסיותם.. להכניס בו את המארה והמיגערת בעין, עד שמקרני מבטם גם ימותו אנשים.. וידוע שבעל עין הרע הביט בקביעות על פת לחם ונמצא בו מוות ומשכלת. וה"חזון אי"ש" כתב: "מסודות הבריאה כי האדם במחשבתו מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה, ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס וחורבן של גשמים מוצקים, ובשעה שבני אדם מתפעלים על מציאות מוצלחה, מעמידים מציאות זו בסכנה, ומכל מקום הכל בידי שמים, וכל שלא נגזר עליה לאבדן הדבר ניצל, אבל כשנגזר הדבר – מתגלגל לפעמים על ידי שימת עין על הדבר ועל ידי זה הוא כלה".
רבי אליהו דסלר זצ"ל כתב: שהאדם נברא עם כוחות כבירים שיכולים לפעול.. ובתנאים מסוימים יש אפשרות לפעול ולהשפיע דרך כח הרצון עד כדי העמדת הדבר בסכנה. כח הראיה ישנו גם בבעלי חיים. כך מובא בספר גליא,{דרוש לפ' בלק}. שאלכסנדר מוקדון בא עם חיילותיו למקום שהחיות היו ממיתים בהבטת עיניהם. ועשו מראות – ושמו אותם נגד החיות, וחזרה ראייתן עליהם ומתו אותן חיות. כן מובא על בת היענה שהיא מסתכלת בביציה, ובראייתה היא מנקבת הביצה ויוצאת ממנה אפרוח. נידון נוסף הקשור לעצם העובדה שאדם יכול להזיק לזולתו בראיה,הוא היזק על ידי בעל בחירה. בתוס' וברבנו חננאל משמע שכיון שאדם בעל בחירה הוא יכול להזיק לחברו גם אם לא נגזר משמים. וידועים דברי ה"אור החיים" שראובן העדיף לתת את יוסף בבור מלא נחשים ועקרבים כי לחיות אין בחירה והם לא יכולים להזיק לאדם אם לא נגזר, מה שאין כן אדם שהוא בעל בחירה יכול להזיק גם אם לא נגזר.
רבי דוד פוברסקי זצ"ל ראש ישיבת פוניב'ז סיפר: כשהקומניסטים נכנסו לליטא, אמר לו רבי אשר קלמן בארון זצ"ל משגיח פוניב'ז בליטא, שהוא מאד מפחד מהם, כי הרי "השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם", מה שנעשה בארץ ניתן בידי בני אדם שהם בעלי בחירה, לעשות כאן ככל העולה על רוחם, ולכן יש מאד לפחד כשאנו מסורים בידי בעלי בחירה. ואכן החורבן שחוללו מרשעותם ואכזריותם היה נורא. ואחרי שסטאלין מת קם היטלר ימ"ש שהרג ועינה מליוני יהודים ללא רחם. דבר כזה לא היה יכול להיות אילולי הכוח של "והארץ נתן לבני אדם" שלרשעים בעלי בחירה יש אפשרות לעשות כרצונם. אמנם ה"חובות הלבבות" כותב, אין ביד הברואים להזיק לזולתו אלא ברשות ד'.
• "איש כברכתו ברך אותם" איזה ברכה זו? יעקב גילה לראובן ששורש מידתו הרעה היא הבהלה, וע"כ לקח יעקב ממנו את הכהונה והמלכות. כי המבוהל והפזיז אינו יכול להיות מלך. מלך צריך להיות אדם המיושב בדעתו, כי מלך מבוהל יכול בקלות להכניס את מדינתו למלחמה מיותרת ולהחריב בכך את כל המדינה. כן מי שהוא מבוהל אינו יכול להיות כהן, כי כהנים זריזים הם. וזריזות אין פירושה בהלה, וכהן מבוהל יכול לקלקל את כל העבודה. ועל כן נלקחה מראובן הכהונה והמלוכה יחדיו. ויעקב גילה לראובן את מידתו הרעה שממנה הוא צריך להיזהר בכל חייו, וזה לימוד גדול לחיים היום יומיים שלנו, דפעמים אנו ממהרים לקבל החלטות, מגיבים ומתערבים במה שקורה, ולוקח לנו זמן רב לתקן משגים שנעשו בחוסר ישוב דעת. ומשום כך נלקח מאיתנו מעלות נשגבות ותפקידים גורליים.
• "קברו אותי אל אבותי" לפני פטירתו צוה יעקב לבניו, לשאת אותו לארץ כנען למערת המכפלה. ואמר להם, היזהרו במיטתי שלא יגע בו אחד מבני הכנעניות אלא אתם בעצמכם תשאו את המטה כך: יהודה ויששכר וזבולון – מן המזרח, ראובן ושמעון וגד – מן הדרום, אפרים ומנשה – מן הצפון, יוסף אל יטעון מפני שהוא מלך, לוי אל יטעון שהוא עתיד לטעון ארונו של מקום, ואינו בדין שיטעון ארונו של מת. אם אתם נושאים את מיטתי כמצוותי, עתיד הקב"ה להשרות אתכם דגלים במדבר.
• "שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה", ולכאורה, הרי הלכה היא בשו"ע {יו"ד ס' ר"מ ס"ב}לא יקרא שם אביו בשמו, לא בחייו ולא במותו, ואיך הזכיר יעקב אבינו את שמו של יצחק אביו בשמו, והנה מצינו במקומות שונים בתורה שלא הקפידו על כך. בפ' ויצא אמר יעקב, לולי אלוקי אבי, אלוקי אברהם ופחד יצחק היה לי, וכן שלמה המלך פעמים רבות מזכיר "דוד אבי", וכן במסכת פסחים דף קי"ב, חמישה דברים ציוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחאי כשהיה חבוש בבית האסורים, אמר לו רבי, למדני הלכה. אמר איני מלמדך. אמר לו אם אין אתה מלמדני, אני אומר ליוחאי אבא – ומוסרך למלכות. ובמסכת גיטין דף יד: אמר ר' דוסא ב"ר ינאי, אילו הרגו את דוסתאי מי נתן לינאי אבא, בן כמוני. ובמסכת שבת דף קט"ו, אמר רבי יוסי, מעשה באבא חלפתא, ורש"י כתב: אבא חלפתא – אבא של ר' יוסי, חלפתא שמו..
החיד"א מביא בשם מהר"י אלגאזי, שאם אומר שם אבא קודם, אבא יעקב, מותר לומר שמו, וכן מורי יעקב. וכן בחידושי רע"א למסכת שבת, דף קט"ו, מביא בשם בנו הגר"ש אייגר, שהקורא לרבו בשמו שהוא אפיקורס, מדובר שלא אומר רבי ומורי. אולם כל זה לא מתרץ מה שאמר יעקב אביו פחד אבי יצחק, ואומר ה"תפארת ישראל" (קידושין פ"א מ"ז), כיון שהזכיר עליו שמו של הקב"ה הו"ל כאומר אבי מורי, דפחד יצחק, הינו שהוא עבד ה' ויראתו על פניו. אולם ישאר קשה מה שאמר יעקב: שמה קברו את יצחק ורבקה אשתו. וכתב בספר "מקרדיאל", דכל דבריו של יעקב היה מדבר אותם ברוח הקודש, ולא היו דבריו אלו כאשר ידבר עם אחרים מדעתו ורצונו, אלא רוח הקודש שם בפיו כל הדברים האלה, והוא היה מוציא אותם בפיו. ולכך הוא מוכרח להוציא דברים אלו בפיו בתיבותיהן ואותיותיהן כחפץ ורצון רוח הקודש, שהיה לה טעם כמוס בנוסח זה.
האם מותר לכתוב שם אביו? ה"בן איש חי" כתב (פ' שופטים) בחתימה מותר לחתום יצחק בן אברהם, דאין כתיבה כדיבור לענין זה. בכל אופן, אם הוא כותב לאביו, צריך שיכתוב מורי ורבי אבי. או אבא מר פלוני. וכן שכותב מכתב לאחר ומזכיר את אביו,יכתוב מורי אבי פלוני, כן מצינו שרש"י חותם בכמה תשובות, שלמה בר יצחק, וכן הרמב"ם חותם משה בן מימון.
במקרה שאמא נקראת "מזל טוב", מותר לאחל לה מז"ט, כי כוונתו לברכה {תורה לשמה},
אם שואלים אותו כשעולה לתורה בן מי אתה? מותר לו לומר יעקב בן ר' – או מר יצחק.
• "ויבואו עד גורן האטד": רש"י מבאר "גורן האטד" – מקום מוקף "אטדים".הוא שיח-בר הקוצני, ורבותינו דרשו (סוטה י"ג)על שם המאורע, שבאו כל מלכי כנען ונשיאי ישמעאל למלחמה, וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, עמדו כולן ותלו בו כתריהם, והקיפוהו כתרים, כגורן המוקף סייג של קוצים". וה"כלי יקר" מסביר, מדוע עשו המצרים מספד גדול דוקא בגורן האטד,כי גורן האטד הוא הסמל למה שקרה למצרים עם פטירת יעקב שחזר הרעב למקומו (תוספתא סוטה י' ג'). כי הגורן הוא סמל השובע, וכעת מראים להם משמיים,שהשובע שוב סגור ע"י הרעב,כגורן הסגור ע"י גדר של קוצים.
• "וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף", כתב התרגום יונתן בן עוזיאל. גזירינון ורבינון יוסף, ופירוש התרגום כתב שמל אותם על ברכי הסנדק, ויוסף היה הסנדק, וזה הפירוש "על ברכי יוסף". והרמ"א {יו"ד ס' רס"ד}כתב: סנדקאות מעשרת, ומקשה הגר"א הרי במציאות אין אנו רואים את זה. שהרי הרבה אנשים שמשמשים בסנדקאות ואין מתעשרים? כמה תירוצים בנושא. א. ה"חתם סופר {או"ח ס' קנ"ה} כתב: יש אולי לתרץ דהחטא גורם, ואילו לא זכה במצוה זו, היה מתייסר ייסורים, ועכשיו שזכה לעושר ע"י מצוה זו, לקחו ממנו עושרו – חלף ייסורי גופו, ב. רבי חיים קניבסקי שליט"א "בדרך שיחה" {פ' לך לך} מביא שה"חזון איש" ביאר: שעשירות אין הכוונה דווקא בכסף אלא גם ברוחניות, כגון שזוכה לחבר ספרים, [או שיזכה לילדים וחתנים תלמידי חכמים] ג. ה"מאור עיניים" מבאר מה שאמרו במסכת תענית דף ט. "עשר תעשר" "עשר בשביל שתתעשר", שלא תטעה לומר שמתעשר בפועל, שהרי אנו רואים כמה שנותנים מעשר ואינם מתעשרים אלא ע"י מצות מעשר תזכה למידת ההסתפקות, ואז תהיה עשיר אמיתי השמח בחלקו, א"כ גם כאן בסנדקאות הכוונה שיגיע לעושר של 'העשיר השמח בחלקו'.
• "גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף" – סנדק או מוהל, מה עדיף? – יעוין בתרגום יונתן בן עוזיאל ובפירוש התרגום דנימולו על ברכי יוסף שהוא היה הסנדק. ויש לדעת, אם מציעים לאדם כיבוד סנדק או מוהל, מה עדיף לקחת, בשו"ת שבט הקהתי" (ח"ו ס' שמ"ג)מובא להעדיף סנדק, וכן כתב המהרי"ל (יו"ד רס"ה סקי"א), דיפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה. אולם בשו"ת "משנה הלכות" (מהדורא חנינא ח"ג סקס"ו), כתב, דודאי מצות מילה עדיפא, כיון דהוא מצוה מן התורה וחיוב, משא"כ סנדקאות.
• "וימת יוסף..ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים" מי חנט את יוסף? חולקים רבי פנחס ורבי יהודה בשם רבי נחמיה, רבי יהודה אמר רופאים חנטוהו, ורבי פנחס אומר שבטים חנטו אותו.

• חידת השבוע: דבר שאם חישב לאוכלו דינו כאוכל, ואם חישב לשתותו דינו כשתיה. תשובה בדף הבא.

עשית דבר רע המצמיח טובה – רק בידי בורא עולם – סיפור

"ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה". הלשון "לו ישטמנו", לא מובן, דנשמע שרצונם שיוסף ינקום בהם, דתיבת "לו" מתפרשת מלשון הלואי, כגון: "לו יהי כדבריך". כתב "בעל הטורים" יש מפרשים "לו ישטמנו יוסף" הלואי ישטמנו יוסף בלבו ולא יעשה לנו מעשה, ואם חפץ לעשות ישיב לנו "כל" הרעה שגמלנוהו, שע"י המכירה נעשה מלך במצרים, כן יעשה לנו – מוכנים שינקום בנו, בתנאי שיעשה בדיוק כפי שעשינו – שיצמח מהרעה טובה. "ויאמר אליהם יוסף…", דבר זה לעשות רע שיצא מזה טוב, אין ביכולת אדם לעשות, רק אלוקים, התחת אלקים אני?.
מעשה בנפוליון בונפטרה קיסר צרפת, שהיה הולך וכובש מדינה אחר מדינה, וכשעמד להלחם עם מלכות רוסיה, הגיע אל עיר אשר היתה מבוצרת מאד, ולא עלה בידו להבקיע את חומת העיר, על כן בנה עליה מצור סביב והקיף את העיר בחיילותיו, אין יוצא ואין בא עד שיכנעו אליו, וכל צבאותיו התחפרו סביבות העיר וישבו שם ימים רבים. ויהי כי עברו הימים, ואין כל הכנעה, כמה מקציניו פנו בדרישה לנפוליאון לנטוש המערכה ולשוב לביתם, הציע נפוליון שהוא בעצמו עם מפקד הגדוד יכנסו לעיר בלבוש כפריים חקלאים וירגלו את העיר. נפוליאון והמפקד נכנסו לעיר והתחילו לרגלה, בדרכם הגיעו לבית מרזח ששם נמצאו אנשי צבא רוסיא, נכנסו וישבו ליד שולחן בקצה המרזח והזמינו יין כמו כולם, ושמו אוזנם כאפרכסת לשמוע שיחת החיילים, שמעו אותם אומרים כי המצב הכלכלי בעיר ללא נשוא, והרעב כבד עד שלא נשארה להם ברירה כי אם להכנע בפני צבא נפוליאון, דברים אלו הרנינו את ליבו של נפוליאון והמפקד אשר אתו. לפתע הסתכל בהם חייל רוסי אחד והכירו שהוא נפוליאון ויאמר לחביריו הביטו אל הכפרי היושב בקצה החנות, זהו נפוליאון שצר עלינו את העיר, ויחרדו ליבותם של נפוליאון והמפקד כי כרגע קט יתפשו ע"י אויביהם, אולם למזלם, דבריו לא נתקבלו באזני שומעיו.
המפקד שליוה את נפוליאון חשש שעדיין לא סר מר המוות, פן יגשו אליהם ויחקרו אותם מאין באתם , לכן צוה את נפוליאון להגיש לו כוס שכר, נפוליאון הבין כונתו בזה, נגש אל המוזג והביא את מבוקשו, בהגישו את הכוס עשה תנועה רשלנית, וכוס השכר נפל ונשפך על בגדי המפקד. המפקד קם בחמת זעם והכהו והפילו לארץ וצעק עליו: שוטה, מה עשית? וינס נפוליאון ויצא החוצה, כשנמלט נפוליאון ניגש המפקד למוזג ושילם על ארוחם, בעודו שומע את חביריו של החייל הרוסי לועגים לו באומרם אליו אילו היה זה נפוליאון, מי היה מעיז להרים יד עליו ולהכותו כאחד הריקים, ואז עזב המפקד והלך בעקבות הקיסר והגיעו שניהם אל צבאם חיים. ויהי בהגיעם שם נפל המפקד אל רגליו ויבקש על נפשו שימחל לו על מעשיו, כי הוראת שעה היתה לבל יפול הקיסר ביד שונאיו. ויען הקיסר, אלמלי יכולתי להענישך ולהשיב לך מדה כנגד מדה לתת לך מכות כאלו אשר יצילוך ממות ולהביאך לידי חיים טובים של מלך, הייתי עושה זאת ברצון, כי כן על ידי מכותך הגעתי ממות לחיים טובים, והשבת אותי אל מלכותי, אבל אין ביכולתי לעשות זאת. ויצו המלך והעלוהו בדרגה ונתנו לו מתנות רבות, וכעבור מספר ימים הובקעה העיר, זה שאמר יוסף: התחת אלוקים אני"? רק ביכולת הקב"ה לעשות רע שממנו תצמח הטובה.(איל המילואים)

• תשובות לחידה: שלג. ולמעשה יהא ביום הכיפורים אם דינו בכזית – כאוכל, או דינו במלוא לוגמיו – כמשקה, וכן לגבי שיעור ברכה אחרונה, או בכזית או ברביעית.

בברכת שבת שלום!
חנניה צ'ולק